תמונה בנאלית /
התמונה ג׳ון ואלכס זיכתה את הצלם הדני מאדס ניסן בפרס תמונת השנה בתחרות World Press Photo. בכיתוב לתמונה נאמר, בין השאר:
״…זוג הומואים חולק רגע אינטימי בביתו של אלכס … חייהם של קהילת הלהט״ב ברוסיה הופכים קשים יותר ויותר. מיעוטים מיניים מתמודדים עם אפליה חוקית וחברתית, הטרדות ואפילו פשעי שנאה אלימים מצד קבוצות שמרניות דתיות ולאומניות".
התצלומים הזוכים בתחרות WPP לאורך השנים, הציגו לעולם מלחמות, עימותים קשים ואסונות טבע, בעיקר בעולם השלישי ובמזרח התיכון. לכן נראה היה בינואר 2015, שיש ממד הצהרתי בבחירת חבר השופטים הבין-לאומי של WPP שמרכזו באמסטרדם; כאילו אמרו: אחרי שנים של התמקדות במלחמות אין-סופיות במקומות נידחים, אפשר, לשם שינוי, לחשוף מה קורה קרוב, במעצמה שכנה לנו, אירופה הנאורה.
סדר היום של השופטים ניכר לא רק בבחירת הנושא, אלא במיוחד באופן הייצוג שלו. דימוי של זוג אוהבים בתמונה רומנטית, רכה, אידילית – תמונה שבמערב תיחשב בנאלית, ואילו במקום שבו צולמה היא פרובוקציה מסוכנת.
כשהוכרז הזוכה בינואר 2015, ניתן היה להאמין שבישראל הנאורה והדמוקרטית תצלומו יחשב נדוש, יפה מדי, קיטשי, וממילא הקהילה הלהט״בית בארץ מקובלת ומיוצגת תדיר בעדות מקומית בצילומים צבעוניים ממצעדי הגאווה במסגרת הקטגוריה ״חברה״. הקטגוריה ״חדשות״ שמורה ברובה לתמונות הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
ואז הגיע ה-30 באוגוסט. היום שבו פרץ אחד, ישי שליסל, לשורות מצעד הגאווה בירושלים, במטרה אחת – לרצוח. הוא נעץ את סכינו בגופם של שבעה צעירים. שירה בנקי, תלמידת תיכון, בת 16, נפטרה מפצעי הדקירה לאחר שלושה ימים.
עוד זה מדבר וזה בא. למחרת, בליל ה-31 באוגוסט השליכו אלמונים בקבוק תבערה בכפר דומא והציתו את בית משפחת דוואבשה על יושביו. התינוק עלי נספה בשריפה, הוריו סעד וריהאם נפטרו לאחר ימים מספר של מאבק על חייהם. אחמד בן הארבע, היחיד ממשפחתו שנותר בחיים, נכווה קשה בכל גופו.
היש הבדל בין הרוצח ישי שליסל לעורפי הראשים של דעאש? ומה בין רוצחי משפחת דוואבשה לרוצחי משפחת פוגל? אלה ואלה רצחו בשם האל, בשנאה יוקדת, ברוע קדוש, בשנאת האחר.
אלו האירועים הקשים שייצגו את חדשות השנה שעברה עלינו. ההשלכות ממשיכות לרדוף אותנו ויקבעו, מן הסתם, את סדר היום הציבורי עוד ימים רבים. בזמן כתיבת שורות אלו, הארץ מוצפת בגל טרור סכינים. פיגוע רודף פיגוע, ובתגובה מתבצעים מעשי נקם והרס.
בימים אלה השנאה היא השיח.
לעדות מקומית נותרה החובה היחידה, להציב בפנינו את המראה. תהיה קשה, מדממת, מכוערת ככל שתהיה.
לו רק ניתן היה לבחור לתמונת השנה תמונה בנאלית של זוג אוהבים.
