ילדות נצחית /
בקיץ 2010 הגעתי לראשונה אל מעון מוריה בגדרה והתודעתי אל דייריו. היה זה במסגרת פרוייקט צילום חברתי שמטרתו לקרב קבוצות מוחלשות בחברה הישראלית, להציג ולהכיר את אלה שבדרך כלל קשה לנו להביט בהם. המפגש הראשוני היה לא קל, אבל במהלך החודש ששהיתי במקום צילמתי את הילדים בהתנהלות היומיומית, בהרבה רגעים של אושר ויופי.
כשהוזמנתי השנה לשוב ולצלם במוריה, נעניתי בשמחה. הזמן עבר, מספר דיירים עזבו למעון בוגרים וילדים חדשים הצטרפו. הצורך להמשיך ולחשוף את הילדים הללו לקהל הרחב , לא פחת.
הדרך לנרמל את יחסה של החברה אל החריג, תעשה בחשיפה יומיומית אליו ולא בהמנעות והסתרה.
השיח היומיומי שלנו אמנם משתנה, התקינות הפוליטית מחקה מושגים ישנים והולידה שפה חדשה, מכילה ומכבדת. אבל, הדיבור לא מספיק. הנוכחות היומיומית במרחב הציבורי של אותם ״ילדים מיוחדים״ היא חיונית לבני משפחותיהם ולא פחות, לנו כחברה אנושית.
בתערוכה מוצגת סדרת פורטרטים מ2016 של בני נוער, דיירים ממעון מוריה. המכנה המשותף לכל הדיירים הוא ריבוי התסמונות. מוגבלות שכלית התפתחותית שמלווה בנכות פיסית ובמחלות נוספות.
הצעירות והצעירים שניבטים אלינו בתמונות הם בעצם פעוטות. גם אם הגוף שלהם תמיר, רחב או גבעולי, הנפש שלהם תקועה בילדות המוקדמת. הגוף שלהם ימשיך ויתפתח עם השנים, יתבגר ויזדקן, רק המוח ישאר כלוא בילדות נצחית.
שלל התסמונות מהם סובלים הדיירים הופך את מרביתם לסעודיים הזקוקים להשגחה סביב השעון. חלקם מוגבלים בתנועה וחלקם מוגבלים לתזונה מיוחדת. מספר ילדים סובלים מהפרעה שגורמת לפעולות לא רצוניות של הגוף, בשילוב עם נתק עצבי שגורם להעדר תחושת כאב. לכן הם חובשים קסדות מיוחדות להגן על הראש, ולחלקם סדים על הידיים, ללא העזרים הללו הם עלולים לפצוע את עצמם ללא הרף.
הצילומים נעשו תוך כדי התבוננות ארוכה והמתנה סבלנית. מרבית הילדים עסוקים בעולם פרטי משלהם, ויכולת שיתוף הפעולה שלהם היא אפסית. נוכחות המצלמה לא הפריעה, רובם לא היו מודעים לה. ילדה אחת מפריחה בלוני סבון ללא הפסקה, ואחרת אוספת באובססיביות תויות נייר, ילד שמניע את גופו כמטוטלת ואחר שמתרוצץ תוך דיבור ג׳יבריש לעצמו, ילדה שממיינת בשקט ובריכוז עלים יבשים ונער שמעביר בובת ג׳ירפה בין ידיו בקצב קבוע. . המולת הילדים הנשמעת בחצר של מוריה מזכירה כל גן שעשועים שכונתי אחר. רק המבט מבחין בשונות ובאחרות של המשחקים במתקניו .
כשתתקלו ברחוב בילדים של מוריה. כשהם יוצאים בקבוצה עם מלווים לבילוי בחוף הים, לקניה בסופר, לבית הקפה – ראו אותם ! אל תפנו את הראש. הביטו בהם בעניין ולא בזעזוע . כשהם הולכים מולכם, אל תעברו מדרכה, הם לא מאיימים על איש.
