בעניין משפחה אחת /
מאיר שליו

  לכאורה אתם מתבוננים בצילומים, אבל האמת היא שאתם קוראים רומן. קורות משפחה אחת. נוף אנושי בשחור–לבן, שמשתרע על פני ארבעה דורות. לא שחור–לבן שמאפיין את נפשן של הדמויות ולא שחור–לבן של טוב ורע, אלא השחור–הלבן של הצילום הקלאסי, של אלבום משפחתי ובו סבים ואמהות, דודים ואחיות, בנים ונכדות. וכמו ברומן, גם כאן יש קורא, […]

נוצרנו מן המספר /
חנוך מרמרי

ורדי כהנא לא ראתה במספר המקועקע על אמת–ידה של אִמה רבקה, סימן יוצא דופן. המספר התקבל כמובן מאליו, כחלק מזהות האֵם. רק טבעי היה בעיניה, כי לשלוש האחיות רבקה, לאה, ואסתר יהיו שלושה מספרים עוקבים. אולי, בעיני הילדה שהייתה, המספרים העוקבים סיפקו אישור מוחלט לקִרבה המשפחתית. לימים, כשהיא כבר צלמת ותיקה ואֵם בעצמה, הזמינה ורדי […]

על פורטרט ישראלי /
הדס מאור

אחת מהנחות היסוד הרווחות שנקשרו באופן אינסטינקטיבי במדיום הצילום, מאז ימיו המוקדמים, נשענת על התפיסה שהצילום הוא כלי המאפשר לעצור רגע בזמן, להקפיא אותו, לתעד את המתרחש בו, ולעשות כל זאת באופן בלתי אמצעי ושקוף. ההנחה הנגזרת מכך היא שהתצלום מהווה כעין עדות למציאות, סוג של מסמך או עקבה לדבר–מה אשר היה או קרה. הנחות […]

ילדות נצחית /
ורדי כהנא - מאמר התערוכה

  בקיץ 2010 הגעתי לראשונה אל מעון מוריה בגדרה והתודעתי אל דייריו. היה זה במסגרת פרוייקט צילום חברתי שמטרתו לקרב קבוצות מוחלשות בחברה הישראלית, להציג ולהכיר את אלה שבדרך כלל קשה לנו להביט בהם. המפגש הראשוני היה לא קל, אבל במהלך החודש ששהיתי במקום צילמתי את הילדים בהתנהלות היומיומית, בהרבה רגעים של אושר ויופי. כשהוזמנתי […]

תמונה בנאלית /
ורדי כהנא - אוצרת עדות מקומית 15

התמונה ג׳ון ואלכס זיכתה את הצלם הדני מאדס ניסן בפרס תמונת השנה בתחרות  World Press Photo. בכיתוב לתמונה נאמר, בין השאר:  ״…זוג הומואים חולק רגע אינטימי בביתו של אלכס … חייהם של קהילת הלהט״ב ברוסיה הופכים קשים יותר ויותר. מיעוטים מיניים מתמודדים עם אפליה חוקית וחברתית, הטרדות ואפילו פשעי שנאה אלימים מצד קבוצות שמרניות דתיות […]

דברים שראינו מכאן /
ורדי כהנא - אוצרת עדות מקומית 14

חודשיים וחצי נמשכה המלחמה של קיץ 2014. התקשורת בכל ערוציה הציפה מראות קשים שלוש האמהות המתפללות לשלום בניהן החטופים, שלושה שבועות של חיפושים, הלוייתם המשותפת, הנקמה שבשמה רצחו יהודים נער משועפט, מהומות התגובה במזרח ירושלים. אלפי הטילים שנורו מעזה, הורים שנשכבו באמצע הרחוב על ילדיהם לגונן עליהם מפגיעת רקטה, צילומי אויר של מטרות מופצצות, וכניסת […]

סוכני האמת ומעצבי הזיכרון /
ורדי כהנא - אוצרת ׳זיכרון צילומי׳ פסטיבל הצילום 2014

   בעולם הישן, צלמים היו מדענים, גילדה של מומחים יודעי סוד. הקסם והמסתורין שנקשרו בפעולת המצלמה הוסיפו לה בטעות תכונה נשגבת של אובייקטיביות מוחלטת, מנציחת אמת.    לאורך המאה העשרים היו צלמי התיעוד והעיתונות לסוכנים של אותה "אמת”, מתווכים אותה משדה ההתרחשות או משדה הקרב, לעיתון שבמטבח ולטלוויזיה שבסלון. כך קרה שהבזק שהקפיא רגע באירוע […]

שדות ראיה /
ורדי כהנא - מאמר התערוכה

  "שדה ראיה" הוא מושג השגור בפי רופאי עיניים וצלמים ומתאר את תחום השטח הנראה מנקודת מבט מסוימת. כושר הראיה שלנו אינו אחיד לאורך כל שדה הראיה וכך גם תפישת הצבעים ויכולת ההפרדה של צורה ותנועה. ברפואה, כמו גם בצילום, שדה הראיה משתנה בהתאם לטיב העדשה המחוברת אל גלגל העין או אל גוף המצלמה. בעולם […]

תמונה אימפרסיוניסטית /
ורדי כהנא - נציגת חבר השופטים, עדות מקומית 10

גיבור  הסרט Blow-up (יצרים) של אנטוניוני, משנת 1966 הוא צלם סטילס שמגלה  במהלך עבודתו בחדר החושך, עדות  להתרחשות פלילית שנקלטה במצלמתו באקראי, בשולי הפריים שצילם בפארק. בנסיונו להבין מה קרה בין השיחים המרוחקים,  הוא מגדיל את ההדפס, מצלמו ומגדילו שוב ושוב. אך ככל שהוא מתקרב אל המציאות, כך היא מתרחקת ממנו. הדימוי המוגדל מאבד את […]

משפחה אחת /
ורדי כהנא - מאמר התערוכה

                                               זה סיפורה של משפחה אחת, זהו הנרטיב הישראלי-יהודי כולו במשפחה אחת. זו המשפחה שלי.  לשאלה    הגדולה, מהו "להיות ישראלי", מספקות התמונות של משפחתי קלידוסקופ של תשובות. נקודת המוצא לתערוכה היא תמונת אמי […]

פורטרט ישראלי /
ורדי כהנא - הקדמה לספר

רוב שנות ילדותי והתבגרותי עברו בחוגים לאומנות. ציור היה המקצוע המועדף עלי. למדתי בחוגים לנוער במוזיאון תל אביב. המשכתי כתלמידת חוץ במכון אבני , וכשבגרתי הצטרפתי כתלמידה מן המניין למדרשה לאומנות ברמת השרון. שם לקחתי קורס ראשון בצילום ושם גם הבנתי שזהו המדיום שלי. בשנה האחרונה ללימודי במדרשה הצטרפתי כאסיסטנטית לצוות הצילום של המגזין "מוניטין" […]

היופי ניתק את עצמו /
ורדי כהנא על גילי פתיר - מאמר התערוכה

הכרתי את גילי פתיר במשרדי המערכת של עיתון "חדשות". גילי היתה סטודנטית ללימודי המזרח התיכון, ובלילות עבדה לפרנסתה בפיתוח סרטים במעבדה של העיתון. בשנת 1992 פגשתי את גילי אחרי העדרות ארוכה שלה מהעבודה.  היא הזמינה את עצמה אלי לסטודיו לשיחה. "חליתי בסרטן” היא אמרה, ללא הקדמה מיותרת,  “ עברתי ניתוח מאוד קשה, עכשיו אני בסדר" […]

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
Share vardi@vardikahana.com